בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' מורן(עציר) ואח'

החלטה

בפניי בקשה שהוגשה ע"י הנאמן להעלאת התשלום החודשי שהושת על החייב מסך של 500 ₪ לסך של 3,500 ₪.

לטענת הנאמן ביום 17.11.11 נחקר החייב על ידי המנהל הנאמן ובמסגרתה נדרש החייב להמציא דוחות על הכנסותיו והוצאותיו, כדי שהנאמן יוכל להעריך את יכולותיו הכלכליות.

הנאמן טוען, כי החייב לא המציא את מלוא המסמכים הנדרשים ורק לאחר דרישה נוספת המציא החייב חלק מהמסמכים הכוללים תלושי שכר ואישור תשלומים לכונ"ר. עם זאת, החייב לא פירט דבר על הוצאותיו.

הנאמן מוסיף וטוען, כי במהלך חקירת החייב התברר כי החייב גר בבית הוריו ועל כן, ניתן להסיק כי לחייב הוצאות קטנות עבור מחייה.

בנוסף, טוען הנאמן כי להערכתו הוצאות החייב עומדות על סך של 4,000 ₪ לכל היותר, ומאחר ותלוש המשכורת של החייב מראה הכנסה של כ-8,000 ₪ בחודש, סבור הנאמן כי יש ביכולתו של החייב לעמוד בתשלום של 3,500 ₪ לטובת נושיו.

החייב שהינו אסיר משוחרר, מתנגד לבקשה וטוען, כי טעה הנאמן באומרו כי משכורתו החודשית עומדת על סך של 8,000 ₪. לטענת החייב, משכורתו עומדת על סך של 7,000 ₪ נטו מדי חודש, כאשר משכורת זו מגלמת בתוכה את התשלומים עבור דלק לנסיעות בסך של כ- 1,800 ₪ שהחייב נושא מדי חודש, עקב נסיעה של 40 דק' מבית מגוריו למקום עבודתו באזור התעשייה תפן.

בנוסף, מציין החייב כי משלם הוא תשלום חודשי בסך 500 ₪ לכונ"ר וזאת בנוסף ל500 ₪ נוספים שמשלם הוא ע"פ הסדר תשלומים שהגיע עם המנהל המיוחד, עבור תשלום פיגורים שהצטברו בתקופה ששהה בבית הסוהר.

עוד טוען החייב, כי חרף מגוריו בבית הוריו נושא הוא בסך חודשי כולל של 2,500 ₪ עבור שכירות וחשבונות, כדבריו, ולבקשה צירף החייב הסכם שכירות בינו ובין הוריו.

לטענת החייב, נושא הוא בנוסף להוצאות האמורות, הוצאות מחייה עבור כלכלה וביגוד בסך כולל של כ-1,500 ₪ ועל כן, בצירוף התשלום לכונ"ר בסך 1,000 ₪ מדי חודש אין ביכולתו לשלם סך של 3,500 ₪ לקופת הכונ"ר, אשר מהווה 50% ממשכורתו החודשית.

החייב מוסיף וטוען, כי מסר לנאמן את המסמכים המצויים בידו וכל יתר המסמכים אין בידו לאתר, שכן עברו שנים רבות מאז הופסקה הפעילות בחברה.

עוד טוען החייב, כי מצרף הוא לתגובתו את כל הדו"חות שהוגשו לכונ"ר מחודש נובמבר אשר מעידים כי לחייב אין כל יכולת כלכלית לעמוד בסכום חודשי כה גבוה, כפי שמבקש הנאמן בבקשתו להטיל עליו.

בסיום טענותיו טוען החייב, כי עומד הוא בתשלומיו החודשיים ועושה הוא כל שביכולתו כדי לחזור לתלם ועל כן, עובד הוא 58 שעות שבועיות אשר הינם מעל שעות עבודה של משרה מלאה.

לאור האמור, טוען החייב, כי יש להותיר את התשלומים בסך 500 ₪ על כנם שכן זהו הסכום המקסימאלי אותו יכול לשלם.

הנאמן הגיש תשובה לתגובת החייב ובה נטען כי אין כל סיבה שהחייב יישא בדמי שכירות עבור מגורים עם הוריו כאשר לטענתו, כל מטרתו של הסכם השכירות היא להעלות את הוצאותיו של החייב באופן מלאכותי.

עוד טוען הנאמן, כי במסגרת חקירת החייב, נאמר על ידו כי הוא מסייע להוריו בעסקי הצימרים אותם מפעילים הוריו, בסידור וניקיון, ולפיכך אין כל סיבה כי יעבוד ללא כל תמורה, במיוחד כשלטענתו משלם להוריו כספים בגין מגורים עמם.

עוד טוען הנאמן, כי אין בידו לקבל את טענת החייב כי אין תחבורה ציבורית מביתו למקום עבודתו ולכן נושא הוא בסך של 1,800 ₪ מדי חודש עבור נסיעה למקום עבודתו, שכן לטענתו יכול החייב להשכים קום לעבודתו, לנסוע בתחבורה ציבורית ולחסוך בהוצאות הדלק.

בנוסף, טוען הנאמן כי באפשרותו של החייב לצמצם הוצאותיו ע"י שכירת יחידת דיור בסך של כ-1500 ₪ במקום הסמוך למקום עבודתו, ולהגיע לעבודתו בתחבורה ציבורית זולה.

לשיטת הנאמן, מעבר זה יפחית את הוצאות המגורים והנסיעה של החייב מסך של 4,300 ₪ לחודש לסך של 2,000 ₪ לחודש ועל ידי כך יוכל לשלם הוא את התשלום החודשי המבוקש ע"י הנאמן.

דיון והכרעה: